פסק-דין בתיק ע"א 003139/02

2.       הרקע

המשיבה, ילידת 1963, הגישה תביעה נגד המערערות בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מפגיעה מסוג "צליפת שוט", בעטיה של תאונת דרכים מיום 20.1.97 (להלן: - " התאונה").

בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים. פרופ' ע' קורצ'ין, נוירולוג, קבע כי לא נגרמה למשיבה נכות צמיתה, אך המליץ להפנותה לבדיקת פסיכיאטר.

הפסיכיאטר, פרופ' ש' נוי, קבע כי למשיבה נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בשל החמרה בהפרעה הסתגלותית כרונית עם מרכיב חרדתי.

3.       פסק דינו של בית משפט קמא

בדונו בקביעת נכותה הרפואית של המשיבה ציין בית משפט השלום כי "קביעת נכותה הרפואית של התובעת עוררה קושי והתלבטות לא קטנים." (עמ' 4 לפסק-הדין).

בית המשפט מציין כי שני המומחים אשר מונו מטעם בית המשפט לא אבחנו במשיבה  ממצאים ברורים לפגיעה כזו או אחרת המקנים נכות צמיתה עפ"י תקנות המל"ל. פרופ' נוי לא אבחן בעיה בזכרון או בתחום קוגניטיבי כלשהו וקבע את נכותה הצמיתה של המערערת בשיעור של 5%, בהסתמך על סעיף 34א' לתקנות המל"ל, על פי הערכה כוללת, ככל הנראה עקב התלבטות בשל הספק ואי יכולת לאמת את תלונות המשיבה.

כדי לנסות ולאתר נקודת משען אובייקטיבית לבדיקת אמינות תלונות המשיבה, אפשר בית המשפט למשיבה להבדק בבדיקה נוירו-קוגניטיבית במכון "יעד חן" המתמחה בבדיקות אלה, אך המשיבה לא ביצעה את הבדיקות, ולא נתנה נימוק סביר להימנעות זו. בית המשפט מוסיף ומציין כי לכאורה היה מקום ליתן משקל לסירוב המשיבה לעבור את הבדיקה, אך נוכח תלונותיה ודו"ח מכון רקנאטי שם טופלה בשעתה, קבע בית המשפט כי נכותה הרפואית תועמד על 10%.

אשר לנכות התפקודית - בית משפט קמא מצא כי שיעור הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית.

בית המשפט לא קיבל את גירסתה של המשיבה בדבר עצמת הפגיעה שנגרמה לה וקבע כי המשיבה חפצה בעיסוקים מעניינים או רווחיים יותר ולכן שינתה תכופות את מקומות העבודה, כשבחלק מהמקרים נטשה מקומות אלה עקב מערכת יחסים עכורה, או בשל אי קידום נאות וצמצום מצבת כח האדם.

עוד נקבע כי המשיבה לא הצליחה להוכיח נזק מיוחד באשר להפסדי שכר בעבר, וכי יש לקבוע את שיעורי הפיצוי על סמך אומדנא.

בסיכום נפסקו למשיבה הפיצויים הבאים:

כאב וסבל - 10% מהסכום המקסימלי הקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק ממון), התשל"ו  1976 (להלן: - " התקנות").

הפסד שכר בעבר - קביעה לפי אמדן בסך 20,000 ש"ח.

הפסד שכר בעתיד - קביעה לפי אמדן בסך 100,000 ש"ח.

סיוע והוצאות (עבר ועתיד) - סכום כולל של 20,000 ש"ח.

הערעור שלפנינו מכוון לשיעורו של פיצוי זה.

4.       טענות המערערת

המערערת טוענת כי למשיבה לא נותרה נכות רפואית כלל. המומחה קבע למשיבה נכות צמיתה לפנים משורת הדין ומחמת הספק, שכן סבור היה כי היא מתחזה. מטעם זה הורה בית המשפט כי המשיבה תעבור בדיקה נוירו-קוגניטיבית. המשיבה סירבה לעבור את הבדיקה, ונוכח המנעות זו אפשר להניח שהבדיקה הרפואית, אילו היתה נערכת, היתה פועלת נגד המשיבה. מחומר הראיות אף עולה כי למשיבה לא היה שום קושי למלא את עבודתה. בנסיבות האלה צריך היה לקבוע כי לא נותרה למשיבה נכות צמיתה, ולחלופין - להותיר את חוות דעתו של המומחה על כנה.

לעניין הנכות התפקודית נטען כי נוכח קביעות בית המשפט לפיהן לא נפגע תפקודה, לא היה מקום לקבוע נכות תפקודית, קל וחומר לא כזו העומדת על שיעור של 10%.

עוד נטען כי בהעדר הוכחה קונקרטית באשר לנזקי העבר, לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך.

המערערות טוענות כי לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד כשר השתכרות, וקל וחומר שלא היה מקום לפסיקת פיצוי שווה ערך לפיצוי אריתמטי המבוסס על שיעור של 10%, כאשר בית המשפט עצמו מציין כי דרך החישוב הראויה היא גלובלית.

פסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת מוטעית אף היא, לטענת המערערות, בהעדר שמץ של ראיה לעניין זה.

5.       טענות המשיבה

המשיבה מצידה טוענת נגד חוות דעתו של פרופ' נוי, אשר לא המתין לקבלת חומר רפואי. לטעמה לא היה מקום להפנותה לבדיקה הקוגניטיבית במכון המוגדר על ידי בא כוחה  "איזוטרי", כאשר בעל המכון הוא - לטענתו - חבר אישי של המומחה.